יום שלישי, 17 ביולי 2012

מטות - כוח הדיבור והמחשבה

בס"ד
מטות - כוח הדיבור / רוח כנגד החומר

רבי נתן אומר: בעון נדרים מתה אשה של אדם, שנאמר "אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך".
רבי אומר: בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ...למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך". איזה הן מעשה ידיו של אדם - הוי אומר: בניו ובנותיו של אדם (שבת לב:).

יש לעיין מדוע התורה החמירה כל כך בעון נדרים עד כדי מיתת בניו ואשתו של הנודר, הרי בסך הכל דיבר ולא עשה שום מעשה. דוגמא נוספת שמצאנו שהתורה החמירה בדיבור יותר ממעשה, במוציא שם רע שחייבה אותו התורה לשלם מאה שקלים, לעומת האונס שמחויב חמישים שקלים. רואים אנו שהתורה החמירה בחטא התלוי בדיבור יותר מאשר חטא התלוי במעשה.
ולא רק בעניין העונש, אלא גם לצד החיוב עניין הדיבור עושה יותר רושם, שהרי מצאנו ששכר תלמוד תורה הנעשה בדיבור, שקול כנגד כל המצוות אף המעשיות.
כמובא בירושלמי פאה פרק א' "אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולן".ובגמרא שם "רבי ברכיה ורבי חייא דכפר דחומין חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה וחד אמר אפי' כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר א' מן התורה".
והדבר תמוה, שהרי בעשיית המצוות, האדם עמל ומשקיע יותר מאמץ מאשר בלימוד תורה הנעשה בדיבור?
כלומר האדם הלומד הלכות סוכה יותר גדול מהמקיים מצות סוכה בפועל...

ספר שמירת הלשון מסביר: שכמו שבענייני היסודות שהטביע ה' יתברך בעולם, דהינו: אש, רוח, מים, עפר, היסוד הרוחני הוא הרבה יותר חזק מהיסוד הגשמי "ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים", כן הדבר בעניינים העליונים כמו ציצית, לולב ,שופר וכדומה, אף שעל ידם פועל גם כן תקונים גדולים בעולמות העליונים ועל ידם גם כן נתקדש האדם לה', אף על פי כן אין מה להשוות בינם לבין לימוד התורה.
הטעם כי כל המצוות הנעשות על ידי אמצעי גשמי כדוגמת מצוות ציצית, אי אפשר לקיים אלא על ידי לבישת בגד גשמי, וכן סוכה לולב, ובדומה לשאר מצוות. לא כן לימוד תורה שעניינו תלוי בכוח הדיבור והמחשבה שהוא כוח פשוט רוחני בלבד ולכך פעולתו שפועל למעלה נורא עד מאוד ללא שום הגבלת החומר, ועל כן קדושת תלמוד תורה הוא כנגד כולם. כן הדבר להופכו בעניין קלקול כי בכל האיברים שהוא עושה בהם עוונות מחמת שהם גשמיים אין קלקולו למעלה גדול כל כך, לא כן בעוון התלוי בדיבור שפועל פעולתו ע"י כוח רוחני בלבד, קלקולו למעלה בעולמות העליוניים הוא גדול עד מאוד ולכן עונשו כנגד כולם.

ככל שמעשה האדם יותר רוחני ופחות קשור לדברים הגשמיים, השפעתו יותר גדולה לאין ערוך. לכן, הקפידה התורה כל כך בחטאי הלשון. כמו שמצינו שבית ראשון נחרב על גילוי עריות, שפיכות דמים, עבודה זרה, לעומת בית שני שנחרב בגין שנאת חינם. וכידוע, על בית ראשון התנחמנו, אך על בית שני אנו עדיין מצפים להתנחם.
ויהי רצון שבזכות מאמר זה, נזכה להפנים את חומרת חטאי הלשון והמחשבה וע"י זה נזכה לגאולה השלמה ב"ב אמן.

·         בספר התניא[1]  מצאנו הסבר נוסף למעלה הנפלאה שבתלמוד התורה לעומת קיום שאר המצוות.
וכדי להסביר את המעלה המיוחדת שבידיעת התורה והשגתה,מקדים ומסביר את דברי תנא דבי אליהו[2] "לית מחשבה תפיסה בך כלל..." היינו ששום מחשבה איננה יכולה להבין ולהשיג את הקב"ה כמו שכתוב: "ולגדולתו אין חקר"[3] , "כי לא מחשבותי מחשבותכם"[4],  "אין חקר לתבונתו"[5]  ועוד.
אך הקב"ה צמצם חכמתו ורצונו, שאין להם סוף, והלביש אותם בתרי"ג מצוות התורה, בהלכותיהן ובאותיות של כ"ד ספרי התנ"ך. על ידי צמצום זה, ניתנה היכולת גם לאדם הגשמי להתדבק ברצון ה' יתברך- על ידי לימוד התורה וקיום המצוות במחשבה דיבור ומעשה .שעל ידי עשיית המצוות, אור ה' מקיף את נפש האדם מראשה ועד רגלה, כמו בגדים המקיפים את הגוף.לעומת זאת על ידי השגת והבנת התורה, אור ה' שבחכמת התורה חודר פנימה לתוך נפש האדם והרי שכלו תופס וקולט לתוכו את חכמתו ורצונו יתברך. נמצא אפוא שמדרגתו של לומד התורה גדולה יותר מהמקיים את מצוותיה. כמו הדוגמא שכתבנו לעיל שהלומד הלכות סוכה גדול יותר מהיושב בתוכה. וכלשון התניא: " וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ, אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצות מעשיות..." ע"ש.



[1] ליקוטי אמרים פרקים ד- ה
[2] הקדמת תיקוני הזוהר –יז , א
[3] תהילים קמה , ג
[4] ישעיה נה, ח
[5] ישעיה מ, כג

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה